<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן שצ"ה</h1>
<h2>דף מא:</h2>
כתב מר כי ראית מה שהשבתי אני בענין הכפרה שעושין לנערים בערבי יום הכפורים ושאסרתי אני והנאך, ואתה מוסיף עוד לומר שקרוב לומר שהשחיטה פסולה שזה כמו שוחט לשם חטאתו. אני מצאתי מנהג זה פשוט בעירנו עם שאר דברים שהיו נוהגין כיוצא בזה, שהיו שוחטין תרנגול זקן לכפרה על הנער היולד וחותכין ראשו ותולין הראש בנוצתו בפתח הבית עם שומים, והבלים הרבה שנראו בעיני כדרכי האמורי. ודחקתי על זה הרבה ובחסד עליון נשמעו דברי ולא נשאר מכל זה ומכיוצא באלו בעירנו מאומה. אף על פי ששמעתי מפי אנשים הגונים מאד מאשכנז היושבים עמנו בבית המדרש שכל רבני ארצם עושין כן ערבי יום הכפורים ושוחטין לכפרה אווזין ותרנגולין, גם שמעתי כי נשאל לרבינו האיי גאון ז"ל ואמר שכן נהגו, ועם כל זה מנעתי המנהג הזה מעירנו. ומכל מקום איני רואה לפסול השחיטה מפני שלא פסלו אלא השוחט לשם דבר הנדר והנדב ודוקא תמימים אבל בעלי מומין לא לפי שכל הרואה יודע שאין זה לשם עולה ולשם שלמים דוקא אלא דברי הבאי בעלמא, ולפיכך כתבתי אני בספרי ספר תורת הבית [בית ראשון שער ראשון] שהשוחט תרנגולין אווזין לשם אחד מכל אלו ששחיטתן כשרה לפי שהכל יודעין שאין אחד מאלו עולין לקרבן.
